פסק-דין בתיק עד"י 1979/12

כללי

ערעור זה מופנה נגד הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט קמא בעניינו של המערער.

כתב האישום וההליך בבית משפט קמא מייחס למערער יידוי אבנים בשתי הזדמנויות נפרדות, במחסום קלנדיה, לעבר כוחות צה"ל. המקרה הראשון היה בסוף שנת 2008. המקרה השני ארע בתאריך 15.5.11, יום אזכור הצהרת הקמת המדינה, במהלך הפרות סדר המוניות.

עד התביעה המרכזי היה רובין כוסבה שיידה אף הוא אבנים בשתי ההזדמנויות האמורות. עד זה הוכרז כעד עוין במהלך חקירתו והוגשה אמרתו המשטרתית. כמו כן העיד גובה אמרתו, רס"ר חא'דר מוצטפא.

לאחר שמיעת עדויות אלו ביקשה התביעה לתקן את כתב האישום על דרך הוספת שני עדי תביעה אשר הופללו אף הם על ידי כוסבה. ההגנה התנגדה לבקשה בטענה כי אין לייחס כל משקל להודאות העדים במשפטם מכיוון שהורשעו במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט התיר את תיקון כתב האישום, תוך שציין כי אם העדים האמורים יעידו כי השתתפו בהפגנה יהיה בכך כדי לחזק את ראיות התביעה. בהמשך להחלטה זו, העיד אחד העדים, מוחמד חזין.

לבסוף הוגש יומן המבצעים בהסכמת הצדדים "בכפוף לצורך בתוספת ראייתית וסייגי עדות שמיעה" .

במסגרת פרשת ההגנה העיד המערער להגנתו, הכחיש את המיוחס לו וטען כי ביום 15.5.11 עבד בסופר מרקט. אמרתו המשטרתית הוגשה בהסכמה ואף בה הכחיש את המיוחס לו.

פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט קבע כי עדותו של כוסבה לפניו לא הייתה אמינה תוך שציין כי עד זה שינה גרסתו במספר עניינים. מאידך גיסא, עדותו של גובה האמרה, חא'דר מוצטפא, הותירה רושם מהימן על בית המשפט, אשר נתן לה את מלוא המשקל הראייתי. בהתייחסו לאמרתו המשטרתית של העד קבע בית המשפט כי זו נמצאה מסודרת ובעלת הגיון פנימי.

אשר על כן, קבע בית המשפט כי יש להעדיף את האמור באמרת העד על פני עדותו על גבי הדוכן.

כתוצאה ממעמדה של אמרה זו כאמרת חוץ של שותף לעבירה, קבע בית המשפט כי יש צורך בחיזוק מוגבר על מנת לבסס הרשעה על פיה.

בבוחנו את הראיות מצא בית משפט קמא שני חיזוקים לאמרת העד המפליל. הראיה הראשונה הינה הודאתו בבית המשפט של העד מוחמד חזין, אשר כאמור הופלל אף הוא על ידי כוסבה ביידוי אבנים והודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, זאת למרות שבמהלך עדותו בתיק זה טען כי לא יידה אבנים מעולם והודה רק על מנת לסיים את תיקו, שכן עמד להינשא.

הראיה השנייה, הינה יומן המבצעים, שכאמור הוגש בהסכמה. למרות שלכאורה ראיה זו הינה עדות שמיעה מכיוון שמבצע הרישום לא נכח במקום יידוי האבנים אלא דווח על כך בקשר הצבאי, בית המשפט ראה לנכון לקבלה לאור הוראת סעיף 483(א) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955, הקובע:

"מסמך הנחזה כפקודת קבע או כפקודת שיגרה של יחידת צבא או כפנקס, כיומן או כרישום אחר המתנהל בצבא על פי דין, על פי פקודה צבאית מוסמכת או על פי הנוהג, יכול בית הדין לקבלו כראיה לכאורה על תכנו".

סעיף 488 לחוק השיפוט הצבאי מחיל הוראה זו גם על דיון בפני בית משפט או בית דין אחר במדינה. אשר על כן, קבע בית משפט קמא כי הוראת סעיף 483 הינה חלק מדיני הראיות של מדינת ישראל החלות באזור מכוח הוראת סעיף 86 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב], התש"ע - 2009.

מן היומן עולה כי המועדים המתועדים בו כמועדים בהן הושלכו אבנים במעבר קלנדיה, תואמים את המועדים והזמנים אותם תיאר העד.

בהתייחסו לעדות המערער עמד בית המשפט על הסתירות הרבות שנתגלעו בה. כמו כן, קבע כי גרסת המערער לפיה ביום 15.5.11 היה בעבודתו הינה גרסה כבושה שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית במסגרת פרשת ההגנה. לאור האמור, דחה בית המשפט גרסה זו.

לאור מסקנותיו אלו הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וגזר עליו שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה וקנס. כן, הפעיל בית המשפט במצטבר מאסר מותנה בן שמונה חודשים, כך שסה"כ נגזרו על המערער 16 חודשי מאסר.

נימוקי הערעור